אצל חלק מההורים מטרידות מאד שאלות הקשורות בסטיגמה — לקחת ילד לטיפול, האם בכך אנו מעבירים לו מסר של 'בעייתי'?
מוטב להמתין ולתת לענין להסתדר בעצמו.
התיחסות לשאלה:
ראשית, נכון שאין צורך למהר לטיפול פסיכולוגי סביב כל משבר או קושי.
ילדים יכולים להתפתח היטב גם כשעליהם לצלוח קשיים. זאת בפרט כשעומדים לרשותם כוחות פנימיים ותמיכה של המשפחה.
אולם קורה שקושי הופך למתמשך, או שבעיות שונות חולפות וחוזרות
הזמן לפנות לאיש מקצוע הוא כאשר נבחין בפגיעה באיכות החיים של הילד, אם נתרשם שהוא לא עוסק באופן נינוח בפעיליות המתאימות לגילו, או שהוא מצמצם את פעיליותיו. גם שינוי פתאומי בהתנהגות, כמו בשינה, באכילה, או בתחומים אחרים מהווה איתות. לכל ילד דחף טבעי להתפתח וללמוד. כאשר הדחף הזה אינו מתממש, כנראה שקיימת מצוקה מסוימת
כאשר הילד מגלה אי-שקט או התנהגויות יוצאות דופן, הדבר יכול להצביע על סימן למצוקה
נקודות למחשבה:
ראשית, הטיפול לא חייב להתבצע עם הילד, ולעתים ניתן להסתפק בהדרכה להורים
שנית, ילדים בדרך-כלל מקבלים את ההגעה למקום שבו הם מוזמנים לשחק ומתענינים בהם, כחוויה טובה ונחמדה, ולא מוטרדים מהמשמעות של הדבר
עבודה טיפולית עם ילדים היא שונה מזו שמוכרת למבוגרים, מאחר והילד מקבל סביבה טבעית של משחק, הוא בוחר במה לעסוק, הוא לא מתבקש לספר את אשר על ליבו, אלא מקבל הזדמנות לשחק , ודרך המשחק או הציור נוצר קשר באופן מהנה וטבעי עבורו.
